Chapter 16;v.11

וְשָֽׂמַחְתָּ לִפְנֵי | יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַֽאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָֽאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָֽׁם

And you shall rejoice before the Lord your God, you, and your son, and your daughter, and your manservant, and your maidservant, and the Levite who is inside your gates, and the stranger, and the orphan, and the widow, who are among you, in the place which the Lord your God has chosen to place his name there.

Referring to Sukkot (Verse 14), the text reads just ושמחת – ‘you shall rejoice,’ and does not mention לפני ה’ – ‘before God’. In the case of Shavuot, though, the text reads ושמחת לפני ה’ – “and you shall rejoice before God”. Perhaps the extra words לפני ה’ for Shavuot were added because of the special joy associated with the holiday, since it commemorates the giving of the Torah.

It is noteworthy that in the Torah portion concerning Passover, the commandment to rejoice is not stated, as it is in the case of Shavuot and Sukkot.

Passover commemorates the Exodus from Egypt, the splitting of the Red Sea, and the destruction of Pharaoh and his people. Perhaps the obligation to rejoice is not stated regarding Passover because of that – as it is written in Proverbs (24:17) “When your enemy falls, do not rejoice”. Furthermore, the Sages have also said (Megillah 10b) “The Holy One Blessed be He does not rejoice in the downfall of the wicked”.

ובסכות כתיב (להלן פסוק י”ד) סתם ושמחת, ולא לפני ה’. ויתכן לומר דכאן בשבועות תהי’ השמחה ביחוד לפני ה’ לרגלי קבלת התורה אז, וכמו שאמר דוד ושחקתי לפני ה’ (שמואל ב’,ו כ’) וראוי להעיר על כי למעלה בפרשה בענין חג המצות, לא נאמרה מצות שמחה, כמו בשבועות וסכות, ולא ראיתי טעם בזה. ואפשר לומר: דכיון דחג המצות בכלל הוא זכר לכל ענין יציאת מצרים וקריעת ים סוף ואבידת פרעה ועמו, וכתיב (משלי כ”ד י”ז): בנפול אויביך אל תשמח, וגם אמרו (מגילה י:): אין הקב”ה שמח במפלתם של רשעים, ולכן לזכר זה לא נאמר בפסח מצות שמחה.