Monthly Archives: May 2021

Parashat BeHalotkha

Chapter 8;v.2

דַּבֵּר אֶֽל־אַֽהֲרֹן וְאָֽמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַֽעֲלֹֽתְךָ אֶת־הַנֵּרֹת אֶל־מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרֽוֹת

Speak to Aaron, and say to him, When you light the lamps, the seven lamps shall give light in front of the lampstand.

The seven-branched menorah made of one solid piece of gold symbolizes the completeness of the Jewish family. The number seven symbolizes the immediate family members – father, mother, son, daughter, brother, sister, and spouse. These are also the only relatives for whom a Cohen-priest can become טמא, ritually impure, and for whom one is obligated to mourn. The number seven is the number of the whole family, which symbolizes peace between husband and wife, children and their parents, brothers and sisters, and one generation to the next. This is peace in every direction – ‘above’ to the father and mother, ‘below’ to the son and the daughter, and ‘horizontally’ to the brother and sister. (B’ikvei Parshiot)

מנורת שבעת הקנים העשויה “מקשה אחת” מסמלת את שלמות המשפחה היהודית. שבעה בני הם משפחתו הקרובים של האדם: אב, אם, בן, בת, אח, אחות, “שארו” – בעל או אשה. אלו הם גם שבעת קרובי המשפחה שכהן נטמא להם במותם, והקרובים חייבים להתאבל עליהם. המספר שבעה הוא מספרה של המשפחה השלמה, המסמלת את השלום שבן איש לאשתו, בין ילדים להוריהם, בין אחים לאחיות, ובין אבות לצאצאיהם – שלום לכל הכיוונים: למעלה – לאב ולאם; למטה – לבן ולבת; לצדדים – לאח ולאחות; לבן זוג או לבת זוג.

 

Chapter 11;v.6

וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל־הַמָּן עֵינֵֽינוּ

But now our soul is dried away; there is nothing at all, beside this manna, before our eyes.

The expression “our eyes only look at the manna” seems superfluous. The text should have read: ‘there is nothing except manna’. Furthermore, according to to the Talmud (Yoma 75b), the manna could assume the taste of any food. If that was the case, why did the the people complain that “there is nothing”?

The Talmud explains (Yoma 74b) that as much enjoyment is derived from the visual act of seeing the food as is derived from tasting the food. If a food cannot be seen or identified, there is less pleasure in eating it, no matter what its taste.

Therefore, even though the manna could take on the taste of any food, the people could not see the specific food that they imagined. All they saw was the manna. It is for this reason that they could not fully enjoy the particular foods that they wanted to eat. This is why they said, “there is nothing” [from all the types of food that we crave] because they only saw the manna and not the foods that they wanted to eat.(Tosefet Bracha)

הלשון בלתי אל המן עינינו אינו מבואר ברחבה, לפי הענין הי’ להם לומר אין כל בלתי המן. ואפשר לומר עפ”י המבואר ביומא (ע”ה:) שהיו טועמין במן כל מיני מאכל שהיו רוצים לאכול, ולפי זה קשה על מה התאוננו “אין כל” – והלוא הכל השיגו. אך הנה שם בגמרא יומא (ע”ד:) מבואר כי הנאת המאכל באה יותר עם הנאת מראה העין את הדבר שאוכלים, ואם אין רואים בעינים, אין ההנאה שלמה ואיננה רצויה. ולכן אעפ”י שהיו מרגישים בהמן כל מין מאכל שהיו רוצים לאכול. אבל אך ברגש היו מרגישים ולא ראו אותם בעיניהם, וראו רק את המן כמו שהוא, ולכן לא נהנו מאותו המין שרצו לאכול, וזהו שאמרו אין כל מכל המאכלים שנפשנו חשקה, יען כי בעינינו אנו רואים רק את המן, ולא מה שרצוננו לאכול.