Chapter 1;v.1

וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל־מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹֽר

And the Lord spoke to Moses in the wilderness of Sinai, in the Tent of Meeting, on the first day of the second month, in the second year after they came out from the land of Egypt, saying

Why “in the Wilderness of Sinai”? To let us know that one who does not make himself as selfless as the wilderness cannot acquire wisdom and Torah. –Bemidbar Rabbah (1:7)

Maimonides writes in Mishneh Torah (Laws of Prayer 13:2): “The common practice is to read the parsha of Bamidbar before Atzeret (Shavuot). We read Bemidbar before the festival of the giving of the Torah to teach us that the Torah endows spiritual strength powerful enough to transform a desert into an inhabited land, and a wilderness into a fruitful garden, to those who fulfill its commandments, as it is written (Isaiah 51:3): “And he made her wilderness like Eden and her wasteland into a garden of God”. (Rabbi S. Zevin)

למה “במדבר סיני”? אלא, כל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר, אינו יכול לקנות את החכמה והתורה. לכך נאמר: “במדבר סיני” (במדבר רבה א,ז). כתב הרמב”ם (הלכות תפלה יג:ב): “המנהג הפשוט שהיו קוראים ‘במדבר סיני’ קודם עצרת.” לכן קוראים “במדבר סיני” קודם חג מתן תורה, ללמדֵנו שהתורה מעניקה למקיימי מצווֹתיה כוחות נפש, להפוך מדבר לארץ נושבת, ושממה לגן פורח, ככתוב (ישעיה נא: ג): “וַישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה'”.