Chapter 22; v.28

וַיִּפְתַּח יְהוָֹה אֶת־פִּי הָֽאָתוֹן וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם מֶה־עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתָנִי זֶה שָׁלשׁ רְגָלִֽים

And the Lord opened the mouth of the ass, and it said to Balaam, What have I done to you that you have struck me these three times?

In the Tractate Avot, (5:6), we are told that the “mouth of Balaam’s donkey” was created on Friday before the Sabbath during the 7 Days of Creation. This is explained to mean that it was decreed that the donkey that was created at that time would speak to Balaam. It is difficult to say, though, that the donkey created at that time was still alive at the time of Balaam!

It is possible to explain this as being similar to the explanation given in Bemidbar Rabbah about the splitting of the Red Sea. There, God made a condition with Creation that, when it would be necessary, the sea would split, and it would subsequently return to its usual strength and position. Something similar would be true about the mouth of the donkey. At the time when the species of ordinary, non-speaking donkeys were created, God made a condition that, when necessary, one of them would have the power of speech, and this was fulfilled with the donkey of Balaam (Tosefet Bracha).

מס’ אבות פרק ה’ מ”ו אמרו, שפי האתון נברא בערב שבת בימי בריאת העולם. ופירשו המפרשים שנגזר אז על האתון שנברא אז שידבר עם בלעם. אך קשה לומר שהאתון נברא אז והאריך ימים עד זמן בלעם! אבל אפשר לפרש הכוונה כמ”ש במ”ר בענין קריעת הים – תנאי התנה הקב”ה עם מעשה בראשית שלעת הדרוש יקרע ואח”כ ישוב לאיתנו. וכן צריך לומר בענין פי האתון, כי בעת שנברא מין האתונים בלתי מדברים, התנה הקב”ה שלעת הדרוש יהיה באחד מהם כח הדבור ומתאמת זה באתונו של בלעם.